פלאפון תקשורת בע"מ נ' למפיט

החלטה

ביום 12/8/2013 קבע רשם ההוצל"פ, כי התנגדות המבקש הוגשה באיחור, יחד עם בקשה להארכת מועד וכי המועד להגשתה בלא להזקק לארכה חל ביום 4/7/2013.

בקשת המבקש נסמכת בתצהיר לקוני, בו מוצהר, "לא קיבלתי כלל התראת חוב וכדומה". עוד מוצהר, כי נודע למבקש על החוב ביום שלקחו לו את הרכב.

תצהיר ההתנגדות מציין את אותן העובדות ובנוסף מצהיר המבקש, כי הוא נכה ומבקש החזרה מיידית של רכב מעוקל שנתפס (ככל הנראה בהוצל"פ).

ביום 18/8/2013 הוגשה תשובת המשיבה בלווית העתק מהאזהרה שנמסרה לחייב ביום 4/6/2013, כפי שמעידה חתימתו על גבי אישור המסירה וכפי שמציין תצהיר המוסר שצורפו כנספח א'.

עיון בנספח א' מגלה, כי לא כל אישור מסירה סרוק וכי חלק ממנו, לרבות זה בו אמורה להימצא חתימת החייב אינו גלוי לעין.

תצהיר המוסר מציין, כי ביום 4/6/2013 מסר אישור מסירה לידי המבקש, בתיק ההוצל"פ שמספרו בכותרת.

משלא הגיש החייב התנגדותו במועד ננקטו הליכי ההוצל"פ, לרבות, עיקול רכב.

ההתנגדות הוגשה באיחור בן למעלה משבועיים ואין בבקשה כל נימוק המהווה טעם מיוחד מכוחו יוארך המועד.

המשיבה מציינת, כי דיון בהתנגדות מגלה, כי אין בנמצא סיכוי הגנה ולו לכאורה, אין בבקשה פירוט ואין בה אף טענה אחת כנגד החוב המיוחס למבקש.

ביום 22/8/2013, על גבי תשובת המשיבה, ניתנה החלטה המזכירה למבקש את זכותו להשיב. ההחלטה שבוצעה ע"י פקיד מסירות של ביהמ"ש לא נמסרה הואיל ולא נדרשה וכן ציינה המוסרת "הדבקתי על הדלת" כל זאת ביום 11/10/2013 וביום 27/9/2013, בהתאמה.

ביום 26/12/2013 הגישה המשיבה בקשה למתן החלטה המציינת, כי העתק תגובתה נמסרו למבקש עוד ביום 4/12/2013, אולם, לא צורף אישור מסירה, אלא רק סימוכין דואר רשום, אשר נמסר "ליעדו", ביום 4/12/2013.

ביום 29/12/2013 שבה המשיבה והגישה בקשה זהה לחלוטין לבקשתה הנ"ל.

זה המקום להעיר כי הפרקטיקה של הגשת בקשה אחת באמצעות אתר ביהמ"ש ולאחריה בפער של מספר ימים באמצעות המזכירות, אינה ראויה.

כך או אחרת, אין בפני תשובת המבקש.

עיינתי בבקשה, בתצהיר, בהתנגדות ובתשובה ולא עלה בידי למצוא מה בפי המבקש יכול להיחשב כטעם (נימוק) מכוחו יוארך המועד להגשת התנגדות.

המבקש לא צירף לבקשתו את אישור המסירה. המבקש לא נקב באף מועד שייך אחד בתצהירו.

ממילא, הנטל לסתור את חזקת המסירה, כפי שנקבעה בהחלטת רשם ההוצל"פ, רובץ לפתחו של המבקש/החייב.

משנמנע המבקש מלצרף את אישור המסירה ואת תצהיר המוסר, הרי שלא עלה בידו להרים את הנטל להוכיח את נכונות עובדות המסירה.

באין כל טעם, קל וחומר, באין כל טעם מיוחד בבקשה להארכת מועד ובאין כל הגנה ולו לכאורה העולה מההתנגדות עצמה, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד.